Vayedaber

משנה: הֶבִיאוּ לְפָנָיו מְלִיחַ וּפַת עִמּוֹ מְבָרֵךְ עַל הַמְּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת שֶׁהַפַּת טְפֵילָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵילָה מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵילָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן. מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר''ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות:

השותה מים לצמאו. דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום:

אפילו אכל שלק. של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא''א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ''א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא''י חי העולמים:

וחכ''א ברכה אחת. והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח''ל מפירות א''י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה:

מתני' מברך עליהן שלש ברכות. דסבירא ליה לר''ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה:

שהפת טפילה לו. מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו:

מתני' מליח. כל דבר מליח:

מַה בֵּין מוּגְמָר וּבֵין יַיִן. מוּגְמָּר כּוּלָּן מֵרִיחִין. יַיִן אֶחָד הוּא טוֹעֵם. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה מוּגְמָר כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה עָשָׁן צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא מִיבְדּוֹק לְרִבִּי זְעִירָא. אֲמַר לֵיהּ כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר עַל שֶׁמֶן עָרֵב. אֲמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּשֶׁמֶן עָרֵב. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. יִצְחָק בַּר אַבָּא בַּר מְחַסְיָה וְרַב חֲנַנְאֵל הֲווּן יָֽתְבִין חַד אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְחָרָנָא אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. מָתִיב מַן דָּמַר בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ לְמָן דֵּמָר בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְכִי עֵצִים הֵן. אָמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב וַתִּיטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ. וְכִי עֵצִים הֵן. סָֽלְקִין לְבֵית רַב וְשָֽׁמְעוֹן רַב חוּנָא בְּשֵׁם רַב אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. גָּנִיבָא אָמַר 50a שֶׁמֶן לְזוּהֲמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אֲפִילוּ קָווִי לְתוֹךְ יָדוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב הַמְּרַבֵּץ אֳלֵינְתִּית בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. בָּר מִן אֲהֵן מוֹסְכִין דְּיֵימַר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּמִינֵי בְּשָׂמִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בר מן אהן מוסכין. והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל''א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם:

ואפי' קווי לתוך ידו. שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א''נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ''ה אינו אלא להעביר בעלמא:

המרבץ אלינתית. ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ''ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח:

מה בין מוגמר ובין יין. כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע''פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש:

מוגמר כולן מריחין. כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן:

כיון שהעלה עשן. אע''פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך:

בעא מיבדוק. רצה לנסות אותו בשאלה זו:

והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן. אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה''נ כן:

שמן לזוהמא. נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא:

הלכה: רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מַתְנִייָתָא עַד שֶׁלֹּא לָֽמְדוּ סְעוּדַת מְלָכִים וּבִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַמְּלִיחַ עִיקָּר. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַמְּלִיחַ עִיקָּר לָא בְדָא. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב פִּיתָּא וּפֵירוּר אוֹמֵר עַל הַפֵּירוּר בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַפֵּירוּר עִיקָּר. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַפֵּירוּר עִיקָּר לָא בְדָא. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ שְׁקִיזְמִי וּפִיתָּא אוֹמֵר עַל הַשְּׁקִיזְמִי בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַשְּׁקִיזְמִי עִיקָּר. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַשְּׁקִיזְמִי עִיקָּר לָא בְדָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שקיזמי. הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין:

פיתא ופרור. היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו':

גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים. שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ''א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני':

משנה: אָכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו שָָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצָמְאוֹ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

השותה מים לצמאו. דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום:

מתני' מליח. כל דבר מליח:

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצָמְאוֹ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה חוּץ מִמֵּי דְּקָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וּלְכָל מַיִם שֶׁהוּא צָמֵא לָהֶן. אָמַר רִבִּי אָבוּן הַשּׁוֹתֶה מֵי דְּקָרִים מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא מֵי רְפוּאוֹת. אִית תְּנָיֵי תַנִּי מֵי דְקָרִים. אִית תְּנָיֵי תַנִּי מֵי דְקָלִים. מַאן דָּמַר מֵי דְקָרִים שֶׁהֵן דּוֹקְרִין אֶת הַמָּרָה. וּמַה דָּמַר מֵי דְקָלִים שֶׁהֵן יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי דְּקָלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך כיצד מברכין

שהן יוצאין מבין שני דקלים. שיש בא''י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה:

שהן דוקרין את המרה. לפי שמשלשלין הרבה:

ולכל מים שהוא צמא להן. אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה:

חוץ ממי דקרים. ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים:

הלכה: רִבִּי סִימוֹן רִבִּי תַּדַּאי בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵינָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אַבָּא בַּר רַב חוּנָא 50b אָמַר יַיִן יָשָׁן יַיִן חָדָשׁ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. שִׁינּוּי יַיִן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. שִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הִסִּיעַ דַּעְתּוֹ כְּמִי שֶׁהוּא שִׁינּוּי מָקוֹם. רִבִּי עַל כָּל חָבִית וְחָבִית שֶׁהָיָה פוֹתֵחַ הָיָה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. וּמַה הָיָה אוֹמֵר. רִבִּי יִצְחָק רוּבָּא בְּשֵׁם רִבִּי בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לְשִׁמְעוֹן בְּנוֹ עַל כָּל חָבִית וְחָבִית שֶׁהָיָה פוֹתֵחַ הָיָה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ וְאוֹמֵר חַמְרָא טָבָא לְרַבָּנָן וּלְתַלמִידֵיהוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

על כל חבית וחבית שהי' פותח. אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן:

הסיע. הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום:

שינוי מקום. בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם:

שינוי יין. ושניהן מן הישן או מן החדש:

צריך לברך. עוד על יין חדש:

גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך. פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ''א לאכול ממזרחה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source